<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זירא</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ר' זירא, נקרא גדול הדור כדאיתא בגיטין בשילהי המביא תניין נראין הדברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו וכו' עד שני גדולי הדור פירשו ומר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק וכו'.
<h2>דף לט:</h2>
ר' זירא סתם נזכר בכמה מקומות בתלמוד, על פי הלכ' רבות יש הוכחה כי שנים היו והראשון תלמידו של רב הי' שהרי מצינו בכמה מקומות שאמר הלכה משמו של רב כההיא דסדר יומא טרף בקלפי [מ"ב ע"א] ומייתי לה בפ"א דזבחים [י"ד ע"ב] ובכמה דוכתי [זבחים ס"ח ע"ב] א"ר זירא אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה. ואמר רב עלה אלעזר וחוקה וגרס' נמי בפ"ב דזבחים [כ"ה ע"ב] אמר ר' זירא אמר רב הצורם אזן הפר ואחר כך קבל את דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר, וכמה הל' מצינו בתלמוד שאמר מפי רב כההיא דכריתות פרק ספק אכל חלב הל' ראשונה [י"ז ע"ב] א"ר זירא אמר רב היה לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן וכו'. וגם תלמידו של ר' יוחנן הי' כדאיתא במס' נידה פ' המפלת הל' דסנדל [כ"ה ע"ב] דגרסינן התם בימי ר' ינאי בקשו לטהר את הסנדל שאין לה צורת פנים אמר להם טהרתם את הולדות ופרכינן והאמר מר רבותינו העידו על הסנדל שצריך צורת פנים, אמר רב ביבי בר אביי מעדותו של ר' נחוניא נשנית משנה זו, אמר ר' זירא זכה (בר בי) [בה] רב ביבי בשמעתיה דאנא והוא הוה יתיבנא קמיה דר' יוחנן כי אמרה להא שמעתא וקדם איהו ואמרה וזכה בה. ואף תלמידו של שמואל הוה כדאיתא בפ"א דשחיטת חולין [ה' ע"א] א"ר זירא אמר שמואל ליבן (שפוד) [סכין] ושחט בה שחיטתו כשרה, ונ"ל שאין זה ר' זירא שעלה בימי רב יהודא לארץ ישראל והיה תלמידו של רב אסי שנ"ל כי ודאי שניהן עלו, ור' זירא שאמר הלכה מפי רב כמו שכתבתי וכדאיתא בכל הבשר [חולין ק"ט ע"א] הכחל קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ובגמר' אמר ר' זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר [וכו'] ואי' דא' א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו ואסור אי אפשר לפרש שהיה זה תלמידו של ר' אסי, דגרסי' בפר' אליעזר דמילה במס' שבת [ק"ל ע"ב] בעא מיניה ר' זירא מר' אסי מבוי שלא נשתתפו בו מהו לטלטל בכולו מי אמרינן כחצר דמי או דלמא לא דמי לחצר וכו' שתיק ולא א"ל ולא מידי זימנין אשכחיה דיתיב וקאמר וכו' עד א"ל והא זימנין סגיאין בעאי מינך ולא אמרת לי ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתאי לך גמרך א"ל אין, מדקא"ל והא זימנין סגיאין בעאי מינך ולא אמרת לי מידי דמסופק היה, והתם לאלתר גרסי' איתמר א"ר זירא אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות, וי"ס שכתב בהן אמר רב זירא אמר רב, ונראה כי מפני הדוחק מפרש' רב זירא. ורש"י פי' במקום אחר [כתובות מ"ג ע"ב] כאן קודם שעלה מבבל היו קורין לו רב לאחר שעלה קראו לו ר' יכול להיות כן. מיהו בכל אלו המאמרות שהבאתי שאמרו משמו של רב כולן נאמרו בר' ולא ברב. ואפילו אם נאמר ר' זירא הוא רב זירא מ"מ קשיא הא דמבוי ותו דגר' בזבחים פ"א הלכה שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהו וכו' [י"א ע"ב], בעי ר' זירא כשרין ואין מרצין וכי פליג בחדא פליג או דילמא כשרין ומרצין וכי פליג בתרתי פליג, אמר אביי ואי תימא ר' זירא ת"ש, וכי דרך התלמוד הוא על השואל לומר ת"ש על דברי עצמו, בתר דבעי' הדר פשטה שייך למימר אבל לא ת"ש, הילכך ברור כי שנים היו נקראים ר' זירא, ויש לי להוסיף עוד שלישי כדלקמ' בע"ה. וגרסי' נמי במנחות פרק התכלת [מ' ע"א] ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטר' וב"ה מחייב' והלכה כב"ה וכו' ושקלינן וטרינן מאי טעמא פטור עד אלא אמר רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא (שאת) [כוותי] שמא יקרע סדינו בתוך שלש והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי שרא ר' זירא לסדיניה. רב זירא אמר גזירה משום כסות לילה, אלמא שנים דאי כאן קודם שעלה היה לו להקדים רב זירא לר' זירא ועוד והלא משני טעמא אסור סדין בציצית משום קריעה ומשום כסות לילה והיה לו לומר רב זירא אמר אף משום כסות לילה אם הוא אמרן לשני הטעמ' אלא ש"מ מ"ד משום קריעה לכסות לילה לא חייש, ונפקא [מינה] דאם כל כך חזק שאין לחוש לקריעה משום כסות לילה אין לחוש, אי נמי מאן דאית ליה דציצית לאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא כדרב יהודה דרמה תכילתא לפורזמאה דאינשי ביתיה כדאיתא בההיא שמעתא גופא [מ"ג ע"א] וכדאיתא נמי בפ"א דמס' סוכה [י"א ע"א] דרב עמרם חסידא רמא תכילתא לפורזמא דאינשי ביתא סדין בציצית אסור משום קריעה, ומ"ד דכסות לילה משום היא גופה אסרו ביום סדין בציצית אבל קריעה מילתא דלא שכיחא היא. מ"מ שני טעמים חלוקין הן ואי אפשר לתלותן בחכם אחד שאמרו לשניהן אלא א"כ יאמר ופליגא דידיה אדידיה. גרסי' בשלהי פ' כיסוי הדם [חולין פ"ט ע"א] אמר ר' זירא אמר רבה בר ר' ירמיה בר רבה אין מכסין בעפר עיר הנדחת, ומתמהינן פשיטא איסורי הנאה נינהו אמר ר' זירא לא נצרכה אלא לעפר עפרה ולא אמר א"ר זירא לדידי מפרשא ליה מיניה דרבה בר ירמיה לא נצרכא אלא כדאיתא בכמה דוכתי רבי אמ' חכם בשם רבו ומתמהינן עלה והוא החכם מתרץ דבריו אמר לדידי מפרשא לי מיניה דפ' הכי והכי ודוק ותשכח בכמה דוכתי, ומפני הוכחת מקומות אחרים הבאתי אף זאת. כבר ביררנו כי ר' זירא תלמיד רב ושמואל היה ור' זירא היה תלמיד לתלמידיו של רב תחילה בבית רב הונא כדאיתא בברכות פ' כיצד מברכין הל' דשלקות [ל"ט ע"א] א"ר זירא כי הוינן בי רב הונא אמר לן הני גורגלידי דליפת וכו' עד כי אתאן לבי רב יהודא וכו' ורב יהודא ודאי רבו מובהק היה דהוה מישתמיט מיניה כי בעא למיסיק לארץ ישראל כדאיתא (בבכורות) [בברכות (כ"ד ע"ב)] ובפ' אחרון דכתובות [ק"י ע"ב], וגם תלמידו של רב נחמן כדאיתא בהשולח בגיטין הל' נתיאשתי מפלוני עבדי [ל"ט ע"ב] דגרסי' התם איתמר רמי בר חמא אמר רב נחמן הל' כר' שמעון ור' זירא אמר רב נחמן אין הלכה ומסקינן התם אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרבה בר שילא דהוי קאי אפיתחא דבי תפילה א"ל הל' או אין הל' א"ל אני אומר אין הל' ורבנן דאתי ממחוזא אמרי אמר רב זירא משמיה דרב נחמן הל', וכאן ודאי גרסי' ר' זירא ורב זירא ולא תקשי דידיה אדידיה דהא אמרי' דפליגא דרמי בר חמא ואמר אין הל', ואין לומר דרבנ' דמחוזא פליגי אההיא סתמא דתלמודא. ותו גרסי' בפ' השולח הל' המקדש חציה שפחה וכו' [שם מ"ג ע"ב] איתמר חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב [יוסף בר] חמא אמר רב נחמן פקעו קידושי ראשון רב זירא אמר רב נחמן גמרו קידושי ראשון, וכמה כאלה בתלמוד.
<h2>דף מג:</h2>
ר' זירא סתם נזכר בכמה מקומות בתלמוד, על פי הלכ' רבות יש הוכחה כי שנים היו והראשון תלמידו של רב הי' שהרי מצינו בכמה מקומות שאמר הלכה משמו של רב כההיא דסדר יומא טרף בקלפי [מ"ב ע"א] ומייתי לה בפ"א דזבחים [י"ד ע"ב] ובכמה דוכתי [זבחים ס"ח ע"ב] א"ר זירא אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה. ואמר רב עלה אלעזר וחוקה וגרס' נמי בפ"ב דזבחים [כ"ה ע"ב] אמר ר' זירא אמר רב הצורם אזן הפר ואחר כך קבל את דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר, וכמה הל' מצינו בתלמוד שאמר מפי רב כההיא דכריתות פרק ספק אכל חלב הל' ראשונה [י"ז ע"ב] א"ר זירא אמר רב היה לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן וכו'. וגם תלמידו של ר' יוחנן הי' כדאיתא במס' נידה פ' המפלת הל' דסנדל [כ"ה ע"ב] דגרסינן התם בימי ר' ינאי בקשו לטהר את הסנדל שאין לה צורת פנים אמר להם טהרתם את הולדות ופרכינן והאמר מר רבותינו העידו על הסנדל שצריך צורת פנים, אמר רב ביבי בר אביי מעדותו של ר' נחוניא נשנית משנה זו, אמר ר' זירא זכה (בר בי) [בה] רב ביבי בשמעתיה דאנא והוא הוה יתיבנא קמיה דר' יוחנן כי אמרה להא שמעתא וקדם איהו ואמרה וזכה בה. ואף תלמידו של שמואל הוה כדאיתא בפ"א דשחיטת חולין [ה' ע"א] א"ר זירא אמר שמואל ליבן (שפוד) [סכין] ושחט בה שחיטתו כשרה, ונ"ל שאין זה ר' זירא שעלה בימי רב יהודא לארץ ישראל והיה תלמידו של רב אסי שנ"ל כי ודאי שניהן עלו, ור' זירא שאמר הלכה מפי רב כמו שכתבתי וכדאיתא בכל הבשר [חולין ק"ט ע"א] הכחל קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ובגמר' אמר ר' זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר [וכו'] ואי' דא' א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו ואסור אי אפשר לפרש שהיה זה תלמידו של ר' אסי, דגרסי' בפר' אליעזר דמילה במס' שבת [ק"ל ע"ב] בעא מיניה ר' זירא מר' אסי מבוי שלא נשתתפו בו מהו לטלטל בכולו מי אמרינן כחצר דמי או דלמא לא דמי לחצר וכו' שתיק ולא א"ל ולא מידי זימנין אשכחיה דיתיב וקאמר וכו' עד א"ל והא זימנין סגיאין בעאי מינך ולא אמרת לי ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתאי לך גמרך א"ל אין, מדקא"ל והא זימנין סגיאין בעאי מינך ולא אמרת לי מידי דמסופק היה, והתם לאלתר גרסי' איתמר א"ר זירא אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות, וי"ס שכתב בהן אמר רב זירא אמר רב, ונראה כי מפני הדוחק מפרש' רב זירא. ורש"י פי' במקום אחר [כתובות מ"ג ע"ב] כאן קודם שעלה מבבל היו קורין לו רב לאחר שעלה קראו לו ר' יכול להיות כן. מיהו בכל אלו המאמרות שהבאתי שאמרו משמו של רב כולן נאמרו בר' ולא ברב. ואפילו אם נאמר ר' זירא הוא רב זירא מ"מ קשיא הא דמבוי ותו דגר' בזבחים פ"א הלכה שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהו וכו' [י"א ע"ב], בעי ר' זירא כשרין ואין מרצין וכי פליג בחדא פליג או דילמא כשרין ומרצין וכי פליג בתרתי פליג, אמר אביי ואי תימא ר' זירא ת"ש, וכי דרך התלמוד הוא על השואל לומר ת"ש על דברי עצמו, בתר דבעי' הדר פשטה שייך למימר אבל לא ת"ש, הילכך ברור כי שנים היו נקראים ר' זירא, ויש לי להוסיף עוד שלישי כדלקמ' בע"ה. וגרסי' נמי במנחות פרק התכלת [מ' ע"א] ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטר' וב"ה מחייב' והלכה כב"ה וכו' ושקלינן וטרינן מאי טעמא פטור עד אלא אמר רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא (שאת) [כוותי] שמא יקרע סדינו בתוך שלש והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי שרא ר' זירא לסדיניה. רב זירא אמר גזירה משום כסות לילה, אלמא שנים דאי כאן קודם שעלה היה לו להקדים רב זירא לר' זירא ועוד והלא משני טעמא אסור סדין בציצית משום קריעה ומשום כסות לילה והיה לו לומר רב זירא אמר אף משום כסות לילה אם הוא אמרן לשני הטעמ' אלא ש"מ מ"ד משום קריעה לכסות לילה לא חייש, ונפקא [מינה] דאם כל כך חזק שאין לחוש לקריעה משום כסות לילה אין לחוש, אי נמי מאן דאית ליה דציצית לאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא כדרב יהודה דרמה תכילתא לפורזמאה דאינשי ביתיה כדאיתא בההיא שמעתא גופא [מ"ג ע"א] וכדאיתא נמי בפ"א דמס' סוכה [י"א ע"א] דרב עמרם חסידא רמא תכילתא לפורזמא דאינשי ביתא סדין בציצית אסור משום קריעה, ומ"ד דכסות לילה משום היא גופה אסרו ביום סדין בציצית אבל קריעה מילתא דלא שכיחא היא. מ"מ שני טעמים חלוקין הן ואי אפשר לתלותן בחכם אחד שאמרו לשניהן אלא א"כ יאמר ופליגא דידיה אדידיה. גרסי' בשלהי פ' כיסוי הדם [חולין פ"ט ע"א] אמר ר' זירא אמר רבה בר ר' ירמיה בר רבה אין מכסין בעפר עיר הנדחת, ומתמהינן פשיטא איסורי הנאה נינהו אמר ר' זירא לא נצרכה אלא לעפר עפרה ולא אמר א"ר זירא לדידי מפרשא ליה מיניה דרבה בר ירמיה לא נצרכא אלא כדאיתא בכמה דוכתי רבי אמ' חכם בשם רבו ומתמהינן עלה והוא החכם מתרץ דבריו אמר לדידי מפרשא לי מיניה דפ' הכי והכי ודוק ותשכח בכמה דוכתי, ומפני הוכחת מקומות אחרים הבאתי אף זאת. כבר ביררנו כי ר' זירא תלמיד רב ושמואל היה ור' זירא היה תלמיד לתלמידיו של רב תחילה בבית רב הונא כדאיתא בברכות פ' כיצד מברכין הל' דשלקות [ל"ט ע"א] א"ר זירא כי הוינן בי רב הונא אמר לן הני גורגלידי דליפת וכו' עד כי אתאן לבי רב יהודא וכו' ורב יהודא ודאי רבו מובהק היה דהוה מישתמיט מיניה כי בעא למיסיק לארץ ישראל כדאיתא (בבכורות) [בברכות (כ"ד ע"ב)] ובפ' אחרון דכתובות [ק"י ע"ב], וגם תלמידו של רב נחמן כדאיתא בהשולח בגיטין הל' נתיאשתי מפלוני עבדי [ל"ט ע"ב] דגרסי' התם איתמר רמי בר חמא אמר רב נחמן הל' כר' שמעון ור' זירא אמר רב נחמן אין הלכה ומסקינן התם אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרבה בר שילא דהוי קאי אפיתחא דבי תפילה א"ל הל' או אין הל' א"ל אני אומר אין הל' ורבנן דאתי ממחוזא אמרי אמר רב זירא משמיה דרב נחמן הל', וכאן ודאי גרסי' ר' זירא ורב זירא ולא תקשי דידיה אדידיה דהא אמרי' דפליגא דרמי בר חמא ואמר אין הל', ואין לומר דרבנ' דמחוזא פליגי אההיא סתמא דתלמודא. ותו גרסי' בפ' השולח הל' המקדש חציה שפחה וכו' [שם מ"ג ע"ב] איתמר חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב [יוסף בר] חמא אמר רב נחמן פקעו קידושי ראשון רב זירא אמר רב נחמן גמרו קידושי ראשון, וכמה כאלה בתלמוד.
<h2>דף נט:</h2>
ר' זירא כהן היה ואין לי לברר איזה, דה"ג בברכות ירושלמי פ"ג [ה"א] ובירושלמי דמס' נזיר פ' כהן גדול [פ"ז ה"א] מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך ר' יודן נשיאה אכרז ר' ינאי אין כהונה היו' כד דמך ר' יהוד' נשיאה בר בריה דר' יהודה נשיאה דחף ר' חייא בר אבא לר' זעירא בבכנישתא דגופנא דציפרין וסאביה אלמא כהן הי', וקשה לי ההיא דפ' כל הבשר שלהי הל' דנטילת ידים [חולין ק"ז ע"א] דאיבעיא להו מהו לאכול במפה, פי' בלא נטילה, מי גזרינן דילמא נגע או לא [וכו'] ת"ש דשמואל אשכחיה לרב דקאכיל במפה א"ל עבדין כדין, וא"ל דעתי קצרה. כי סליק ר' זירא אשכחינהו לר' אמי ור' אסי דקאכלי בבלאי חמתות אמר להו גברי רברבי כרבנן לטעי ברב ושמואל, אשתמיטתיה הא דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל התירו מפה [לאוכלי תרומה ולא התירו מפה] לאוכלי טהרות פי' משום דזהירין וזריזין ולא נגעי ור' אמי ור' אסי כהני הוו, ותימא דר' זירא אם היה כהן שלא ידע הא דשמואל. ותו גרס' בברכות פ"ג שאכלו [מ"ו ע"א] ר' זירא חלש קביל עליה ר' אבהו דאי מתפח חריכא קטין שקיה עבידנא יומא טבא לרבנן, כי איתפח א"ל לר' זירא נשרי מר (פרושי) [פרש"י] ברכת המוציא, א"ל לא סבר לה מר דהא דא"ר יוחנן בעל הבית בוצע בתר (דברוך) [דכרוך] א"ל לר' זירא לבריך לן מר אמר ליה לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר בוצע הוא מברך, ואי כהן הוה אמאי לא סבירא ליה ההיא דשלהי הוריות ומייתינן לה בהנזיקין [נ"ט ע"א] בגמרא דאילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ובהוריות [י"ב ע"ב] אההיא כל המקודש מחבירו קודם את חבירו כהן קודם ללוי, ובגמרא מהא דתנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ובגמר' דהניזקין שקיל וטרי עד אמר אביי לא נצרכא דרכי שלום דמתניתין אלא כדמר דתניא שנים ממתינין זה לזה בקערה והבוצע הוא פושט ידיו תחילה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו, ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבית הכנסת לא דאתי לאינצויי, וגרסי' במס' מגילה פ' אחרון [כ"ז ע"ב] שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימי' אמר להן מימי לא קדמני אדם לבית המדרש ולא ברכתי לפני כהן וכו', ופירש"י שלא בירך לפני כהן בסעודה דכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון, ומייתינן להא נמי בנדרים פ' קונם יין [ס"ב ע"א], ואעפ"י שיש לדחות ולומר ה"מ דבסעודה מברך ראשון כגון סעודה שהיא של רבים כגון חופה ושבוע וישוע הבן אבל סעודה המיוחדת לבעל הבית אין זו תלויה בכהן אלא בבעל הבית, דדוחק הוא זה דכיון דמחמת שמחה ונדר עשאה ר' אבהו לסעודה שהרי קיבל עליו דאי מיתפח ר' זירא עביד יומא טבא לרבנן כסעודה של רבים היא כאדם המשיא את בנו או מוהל ופודה את בנו דבאותו משתה כהן מברך אף כאן היה משתה דהא אמר עבידנא יומא טבא לרבנן. וגרסי' נמי בגיטין ירושלמי בהנזיקין [ה"ט] אהא דאילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון, מילתא דר' יהושע ב"ל שהיא מדבריהם, דאמר ר' יהושע ב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני. פי' ר' יהושע לוי היה ומשום הכי לא הניח לישראל לברך לפניו בסעודה כדרך שאין קורא לפניו בבית הכנסת. ולפי' זה נתפרדה חבילה דקאמרינן, שאין לוי קורא כלל במקום שאין כהן. ומיהו אם לא נידחה קשיא זו כמו שכתבתי. וגם אם לא נפרש דר' זירא לא שמיעא הא דשמואל דהתירו מפה קשיא לי ההיא דאילו דברים דברכות ירושלמי [פ"ח ה"ה] אמשנת ב"ש אומר כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו וכו', וב"ה אומר שמן ערב בימינו וכוס לשמאלו [וכו'] אבא בר רב הונא [ורב הונא] הוו יתבין ואכלין והוה ר' זעירא קאים משמש קומיהון על וטעין יתהון בחדא, פי' כוס ושמן ערב בידו כאחת, א"ל אבא בר רב הונא מה ידיך חוריתא קטעין וכעס עלוי אבוי א"ל לא מסתיין דאת רביע והוא קיים משמש ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל את מקל ליה גזירה דהוא יתיב ואת קאי ומשמש תחותוי, מניין המשתמש בכהונה מעל ר' אחא בשם שמואל אמר (ואומרה לכם) [ואמרת אליהם] אתם קודש [לה'] והכל[ים] קודש מה כלים המשתמש בהם מעל אף המשתמש בכהנים מעל. ונראה כי ר' זירא תלמידו של רב הונא הוא ודאי כהן והוא שעלה בימי רב יהודה, ולמד לפני ר' אמי ור' אסי ותלמידי ר' יוחנן והיה חבר לר' (אבהו) [אבא] ור' אלעזר והוא כהן, ואף תלמידו של רב חננאל תלמידו של רב היה דגרסינן במגילה פ"א [ה"ט] הל' אין בין ספר' בירושלמי, כל אותו הלכה שאני בגמרא דידן בהקומץ רבה [מנחות ל"א ע"ב] מן הל' דהלוקח תודה מן השוק מהלכות תורה כולן בירושלמי ר' זעירא ורובן בשם רב חננאל, וגם בשם שאר תלמידי רב והן מימרות דר' זעירא וט"ו הן, מיהו בהל' דידן א"ר זעירי גרסי' בסוף הוריות [י"ד ע"א] אביי ורבא ור' זירא ורבה בר רב מתנא הוו יתבי והוו צריכי רישא אמרי כל דאמר מילתא ולא איפריך ליהוי רישא דכולהו איפרוך דאביי ולא איפרוך חזייה רבא לאביי דגבה רישיה א"ל נחמיני פתח ואימא אלמא ר' זירא הוה עם רבא כשמלך אביי.
<h2>דף ס:</h2>
וגרסי' בפ' הניזקין הל' מערבין בבית הישן [גיטין ס' ע"ב] דדיקינן בגמרא מאי טעמא אילימא משום כבוד (צבור) והא שיפורא דמעיקרא בי רב יהודא שהיה ראש לבסוף בי רבה שמלך אחריו לבסוף בי רב יוסף ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבא וכל אחד ואחד מלך אחר פטירת רבו לגן עדן ורבה ורב יוסף חבר' היו אלא שלא קיבל רב יוסף שררה כל ימי שררת רבה עשרים ושתים שנה [הוריות שם] ורב יוסף מלך שתי שנים ומחצה [ברכות ס"ד ע"א] ואח"כ אביי, ור' זירא עלה לא"י בימי רב יהודא ויום שמת רב יהודא נולד רבא [קדושין ע"ב ע"ב] ולא מצינו בשום מקום שמאחר שעלה ר' זירא לארץ ישראל שחזר וירד משום לבבל והיאך אירע דבר זה שלאחר פטירת רב יוסף יהיה ר' זירא עם רבא ואביי מלך אז ורבא אי לאו דאיפרך מילתיה היה לראש, הילכך אי אפשר לפרש כי זה ר' זירא הוא ר' זירא שהיה בימי רב יהודה ועל פי ההל' משמע כי ר' זירא בבחרותו מאד עלה ונזדקן בארץ ישראל, דה"ג במגילה פ"א [ו' ע"א] ובפ' אחרון דמשקין [מו"ק כ"ה ע"ב] כי נח נפשיה דר' זירא פתח עליה ההוא אספדנא ארץ שנער הרה וילדה, זה ר' זירא שהורתו ולידתו היה בבבל, ארץ צבי גדלה שעשועיה, ארץ ישראל גדלה וגמרה אותו ילד שהיה לה לבבל להשתעשע בו, היא שעשעה בו מפני שגדלה אותו אוי נא לה אמרה רקת זו טבריא או ציפורי כי אבד' כלי חמדתה, אלמא ר' זירא נפטר בארץ ישראל לגן עדן. ונ"ל שכל אותן החכמים שעלו מבבל ונקבעו בארץ-ישראל ולא חזרו לבבל כולן נקראו ר' כגון ר' אמי ור' אסי שהיו מבבל ולא מצינו שחזרו, אבל רב כהנא שלמד לפני ר' יוחנן ורב דימי ורבין ורבה בר בר חנה ועולא ורב ספרא אעפ"י שהיו ראוין לסמיכה לא נסמכו מפני שחזרו, ור' זירא אם היה דעתו לחזור לא היה נסמך, ואותן חכמים שבא"י אעפ"י שחכמים גדולים היו כל זמן שאין נסמכין קורין להן בשמן או ברב (או ברב) ולא בר' כגון רב חנניא ורב אושעיא ורב שמן בר אבא דהיו בארץ ישראל ואעפ"כ כיון שלא נסמכו לא נקראו ר' כדאיתא בפ"א דסנהדרין [י"ד ע"א] דסומכין ונסמכין בעינן שיהו בארץ, כי ההוא מעשה דרב שמן דבכה עליה ר' יוחנן משום דלא הוה גביה דלסמכיה, ורב חנניא ורב אושעי' אי לאו דהוו מדבית עלי הוו סמכי להו משום דעלו לארץ ישראל. ואין נ"ל לפרש דאי נסמכין בארץ ישראל ואעפ"י שדעתו לחזור היו נסמכין דאין נראה, ותו דר' זירא אשכחן בהדיא דלא היה דעתו לחזור כדאיתא בפ"א דשחיטת חולין הל' דמוגרמת [י"ח ע"ב], כי סליק ר' זירא אכל למוגרמתא דרב ושמואל אמרו ליה (ורב) [ולאו] מאתריה דרב ושמואל את מאן אמרה יוסף בר חייא מכ"ע גמיר וכו', עד ור' זירא לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וכו' עד רב אשי [אמר] אפילו תימא מבבל לארץ ישראל וה"מ היכא דדעתו לחזור ר' זירא אין דעתו לחזור הוה, ונראה שלא חזר מימיו ואיך נוכל לומר שזה ר' זירא שהי' בימי רבא שזהו הוא, ואם כח בידינו לעשות גירס' שייך לגרוס רב זירא, כיון דבבבל הוה אם לא נפרש שאחר היה וירד מארץ ישראל לבבל, שהרי כמה הל' מוכיחות שר' זירא היה בבבל בימי רבא ואביי, דה"ג בעירובין גמר' ראשונה דפ' אחרון [צ"ו ע"ב], א"ר אלעזר המוצא תכלת בשוק לשונות וכו', עד אמר רבא וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין, א"ל ר' זירא (לא הוה) [לאהבה] בריה פוק תני ליה המוצא תכלת בשוק וכו', אלמא בימי רבא היה בבבל, ובסנהדרין פ"ד מיתות [נ"ג ע"א] א"ל ר' זירא לאביי שאר הנסקלין דלא כת' בהו סקילה דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי וכו', אלמא דר' זירא הי' שואל מאביי ונושא ונותן אף עם רבא בבבל הילכך נראה שר' זירא אחר היה והוא היה אחרון, ואין לומר שזהו ר' זירא שהאריך ימים כדאיתא פ' אחרון דמגילה [כ"ה ע"א], ועוד מצינו שר' זירא קרא לרב יוסף בשמו יוסף בר חייא [חולין י"ח ע"ב] כמו שכתבתי, ובב' בתרא פ' מי שמת הל' דשכיב מרע [קנ"ד ע"ב], אמר ר' זירא אי כפר ר' יוחנן ב"ר אלעזר תלמידו יכפור בר' ינאי רבו וכו' עד ברם נראין דברי רבי' יוסף דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי חכמים וכו' וכיון שהיה קורא לרב יוסף רבינו היאך יזלזל בכבודו לקראותו יוסף בר חייא, הילכך נראה שאותו ר' זירא שעלה בימי רב יהודה תלמיד רב יהודה היה ורב יוסף חברו הילכך קרא לו יוסף בר חייא אבל האחרון שהיה בימי רבא ואביי קרא לו רבינו יוסף שהיה רבם של אביי ורבא ואף רבו של ר' זירא שהיה בימיהם שאף רבה היה להם רב ולר' זירא דגרסי' בסנהדרין פ"ד מיתות הל' דבני נח [נ"ט ע"ב], בעא מיניה ר' זירא מרבה ירדה לו דמות חמור מהו א"ל יארוד ואלא הרי אמרו אין דבר טמא יורד מן השמים וחלילה לומר לר' זירא שהיה תלמיד לרב ושמואל וזקן הכי. ובגמרא ראשונה דפ' קדשי קדשים [זבחים ס' ע"ב] הל' א"ר אלעזר מזבח שנפגם וכו' עד כי סליק רבא בספר שלפני, ונראה ר' אבא, אמרה לשמעתא קמיה דר' זירא פי' לשמעתיא דר' אלעזר דטעמא דאביי ואמר בבלאי טפשאי וכו', הילכך על פי ההלכות האילו נראה כי ר' זירא אחד היה תלמידו של רב חבר לרב יהודה ותלמידי רב ומארץ ישראל היה, ור' זירא שהיה בימי ר' (אבהו) [אבא] הוא שעלה בימי רב יהודה ותלמידו היה ולרב הונא ורב נחמן נמי היה תלמיד והוא תלמידו של ר' אסי ור' אמי והוא דגרסי' באגדה דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ה ע"א] ר' זירא יתיב מאה תעניתא כי היכי דתשכח מיניה תלמודא דבבל כי היכי דלא ניטרדיה, יתיב מאה אחרנייתא דלא נשכוב ר' אלעז' בשניה ונפלין עלויה מילי דציבורא, יתיב מאה אחרנייתא דלא תשלוט ביה נורא דגיהנם וקרו ליה קטינא חריך שקי, והיכא אשכחנא קרו ליה דה"ג בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות הל' סנהדרין היתה כחצי גורן [ל"ז ע"א] דריקנין שבישראל מליאים מצות, ואמר ר' זירא מהכא וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו, הנהו בריוני דהוו בשיבבותיה דר' זירא דהוה מקרב להו כי היכי דנהדרי בתיובתא והוו קפדי רבנן כי נח נפשיה דר' זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקי דהוי בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בליבייהו ועבדו תשובה. והא מספקא לי הא דגרסי' בפ' אותו ואת בנו [חולין פ' ע"א] א"ר זירא אמר רב ספרא א"ר אושעיא הני עיזי דבלא כשרות לגבי מזבח וכו', ר' זירא זה מי היה שקשה לי לומר כי ר' זירא תלמידו של רב או של ר' אסי אם לא ר' זירא דבימי אביי ורבא ובע"ה על סדר ספרא אברר יותר, כי רב ספרא מצינו שהיה תלמיד לר' חייא סתם ור' אושעיא ויכול להיות שר' זירא תלמידו היה [ירושלמי כלאים פ"ט ה"ד]. אבל רב זירא בכל התלמוד נ"ל שלא נסמך מעולם לפי שלא עלה, ור' זירא ורבה מצינו בכמה מקומות בתלמוד ובפ' מי שמת [ב"ב קנ"ח ע"ב] הל' נפל הבית וכו' עד נכסים בחזקתן, ובגמרא בחזקת מי וכו' ר' אילא אמר בחזקת יורשי הבעל ר' זירא אמר בחזקת יורשי אשה, כי סליק ר' זירא קם בשיטתיה דר' (זירא) אילא קם (רבא) [רבה] בשיטתיה [דר' זירא] א"ר זירא ש"מ אוירא דארץ ישראל מחכים וכו' וזה ר' זירא הוא תלמידו דר' אסי, כי ר' אילא אעפ"י שתלמידו של ר' יוחנן היה בר פלוגתיה דר' זירא הוה כדאיתא בחזקת הבתים הל' חלון המצרי והצרי [ב"ב נ"ט ע"א] וכיון דאמר ר' זירא ש"מ אוירא דארץ ישראל מחכים מכלל דמעיקרא כשהיה בבבל לא היה כל כך, ובסוף הוריות גרס רבה בר רב מתנא ור' זירא הי מינייהו עדיף (ועדיף) ר' זירא חריף ומקשי' ורבה בר רב מתנא מתון ומסיק תיקו, ואי אפשר לפרש משום אוירא דארץ ישראל דרבה בר רב מתנא לא נתמנה בארץ ישראל שהרי לא מצינו שעלה אלא הוא ר' זירא שעלה וירד, ונ"ל כי זה ר' זירא הוא דגרסי' בעירובין פ' הדר [ס"ה ע"א] אמרו ליה רבנן לר' זירא כמה מחדדן שמעתתיך אמר להו דיממי אינון, ולא אמר להו דארץ ישראל אינון ולומר אטו בארץ ישראל מי לא הוו בהו דמחדדן שמעתיהו משאר חכמ' ואיהו מיחדדן שמעתא מדחבריה. וכל היכא דגרס' בתלמוד דידן ר' זירא בירושלמי ר' זעירא, ובברכות ירושלמי פ' היה קורא כלפי סופו [פ"ב ה"ח], ר' זעירא כדסליק להכא (אזלא קודם) [אזל אקיז דם] אזל בעי מזבין חדא ליטר' דקופד מן טבחא, א"ל בכמה ליטרתא א"ל בחמשין מנוי וחד קורסם א"ל סב לך שיתין ולא קיבל עלויי [סב לך ע' ולא קביל עילוי] סב פ', סב צ', עד דמטא עד מאה ולא קביל עלוי א"ל עביד כמנהג, ברומשא נחת לבית וועדא אמר לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש קופד עד דמחיה ליה חד קורסם אמרין ליה ומאן הוא דין אמר לון פלוני טבחא שלחון בעי מייתוניה ואשכחון ארוניה נפק אמרין לר' כל הכין פי' כל כך הענשת למיתה בשביל דסרח עליך הא עבידי אפיקורי דמצערי רבנן ולא מענשי להו אלא או מנדין או מנגדין עד כאן פי', אמר לון ייתי עלי דלא כעסית עלוי מיסבר הוינא דמנהגא כן. ונראה דזהו ר' זירא דגרסי' בפ' אחרון דמגילה [כ"ח ע"א] דשאלו לו תלמידיו במה האריך ימים ואמר להו מעולם לא הקפדתי בתוך ביתי, ורב זירא שהוזכר בכל מקום אין לומר שעלה אלא חכם אחד בבבל כל ימיו ונקרא כך ור' זירא היה קורא לאחר שעלה לבבלאי טפשאי כההיא דבכמה דוכתי דאכלי נהמא בנהמא וזהו תלמידו של ר' אסי ותלמיד דרב יהודה וכן הנהיג ר' ירמיה תלמידו אחריו שעלה ר' ירמיה נמי מבבל לארץ ישראל כדאיתא בפ' המדיר הל' כל מומין [כתובות ע"ה ע"א], דאמר אביי התם חד מיניהו כתרי מינן ואמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו דהא ר' ירמיה כי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן כי סליק להתם הוה קרי לן בבלאי טפשאי, וי"ל כי ר' ירמיה עם ר' זירא עלה ובימי רבה ורב יוסף שהיו אף הן תלמידי רב יהודה וכאשר אברר בע"ה על סדר ירמיה כמו שכתבתי למעלה בסדר רב הונא, כי ר' ירמיה תלמידו של ר' זירא הוא היה מבבל ועלה ר' ירמיה אחד היה שירד מארץ ישראל לבבל כמו שהוכחתי למעלה, ובע"ה עוד אבאר על עיקר הסדר.
